על חשיבות התקשורת – בעקבות הסרט "עושת הנפלאות" (The Miracle Worker)
התחלתי לכתוב את הפוסט הזה כמה פעמים ומחקתי כי היה קשה לבטא את הרגשות במילים.
זהו סרט שמבוסס על הסיפור האמיתי של הלן קלר שהפכה לעיוורת וחירשת לחלוטין בינקות. הוריה הרגישו נואשים לגמרי, משום שלא היו מסוגלים לתקשר איתה. הלן שוטטה בבית ימים שלמים, מושיטה את זרועותיה קדימה ונתקלת בכל דבר, שוברת חפצים וכו'. וכך עד שהופיעה בחייה המורה אן (אנני) סליבן, שהתחילה ללמד את הילדה (שהייתה אז בת 7) שפת סימנים טקטיליים (על כף ידה).
ישנם קטעים בסרט שמאוד קשים לצפייה. הלן התנגדה בכל הכוח לנסיונות ללמד אותה. לדוגמא, היא לא הבינה למה המורה הכריחה אותה לאכול ליד השולחן, עם כף או מזלג, מהצלחת שלה (ולא להסתובב בחדר ולפשוט לחטוף אוכל מהצלחות של אנשים אחרים כפי שנהגה). המורה הציבה גבולות לתלמידה שלה באופן פיזי, כי לא היתה שום אפשרות לנהל משא ומתן עם הילדה (הרי היא לא רואה כלום, לא שומעת כלום, ותהליך למידת התקשורת באמצעות סימנים היה מאוד מאוד ארוך והילדה התנגדה לתהליך הזה ככל שיכלה). אתם יכולים להיכנס לגוגל ולבדוק איך התפתח הסיפור ולמי הפכה הלן בסופו של דבר.
————————————————-
אתם אולי תוהים מה הקשר בין הסרט הזה לבין קשיי התקשורת שאני בדרך כלל כותבת עליהם? הרי להלן היו קשיים בתקשורת בשל העובדה שהיא לא רואה ולא שומעת. ואני בדרך כלל כותבת על הקשיים הראשוניים בתקשורת (למשל, אצל ילדים בספקטרום האוטיסטי). אבל יש הרבה קווי דמיון בין שני המצבים, והרבה נקודות חשובות בסרט. לדעתי זה סרט מאוד חשוב להורים ולאנשי מקצוע העובדים עם הילדים המיוחדים. אפרט מה לדעתי הנקודות החשובות.
——————————-
1. כמה חשובה היא התקשורת!
הלן שוטטה בכל הבית לבדה בלי יכולת לתקשר עם אף אחד. לאחר שקיבלה אמצעי תקשורת, היא הפכה להיות בן אדם שלוקח חלק פעיל בחייו.
——————————-
2. אמצעי תקשורת תומכת וחליפית (תת"ח)
אפשר להתאים אמצעי תקשורת לכל אחד. כפי שרואים בסרט – אפילו לילד שאינו רואה או שומע דבר. עדיין ניתן למצוא דרך עבור הילד הזה לתקשר עם העולם. העובדה שהילד לא מדבר – זו לא סיבה שלא ללמד אותו כיצד לתקשר! צריך לעשות כל מאמץ אפשרי כדי למצוא דרך תקשורת שמתאימה לילד. יש המון אפשרויות. ג'סטות, כרטיסיות, לוחות תקשורת עם תמונות, אפליקציות לתקשורת במחשב / אייפד, פלט קולי.. מספר האפשרויות הוא גדול וצריך לבחור מה מתאים לכל ילד.
——————————-
3. "ומה אם הוא לא רוצה לתקשר?"
כן, הלן לא רצתה בכלל, והיא התנגדה מאוד לנסיונות ללמד אותה (אפילו נתנה סטירות למורה שלה). אבל היא לא ידעה מה בדיוק היא לא רוצה. אחרי שלמדה לתקשר, היא יכלה גם לא להשתמש ביכולת החדשה שרכשה, ולחיות בלי אינטראקציה עם אנשים, כפי שהיא חיה קודם לכן. אבל כמובן שהיא כבר לא יכולה לחיות בלי תקשורת. כל עוד לילד אין דרך לתקשר, כל עוד המבוגרים לא עשו כל מאמץ ללמד אותו בדרך כלשהי – אסור לטעון "הוא פשוט לא רוצה". תקשורת (ברמה כלשהי) היא צורך בסיסי, ללא דרך אינטראקציה (ברמה כלשהי) עם אחרים, מאוד קשה לחיות.
——————————-
4. "אבל אנחנו מבינים אותו"
גם את הלן הבינו. היא הסתובבה בבית, נתקלה בצלחת עם האוכל – לקחה ואכלה. נתקלה בכוס מים – לקחה ושתתה. דרכה על בובה – לקחה ושיחקה איתה. כוונותיה היו די ברורות לאחרים. למה לא להשאיר את זה ככה? למה לנסות להכריח אותה להסביר את עצמה בסימנים? הרי אפשר פשוט לשים מזון, מים, צעצועים בנגישות שלה, כדי שהיא תגיע בקלות לכל דבר. ואם היא בוכה, פשוט לתת לה פריטים שונים, לעבור על כל האפשרויות עד שננחש מה היא רוצה. למה לא לעשות את זה כך?
כי אם אנחנו נותנים לילד הכל (בלי שהוא יצטרך לתקשר כדי להביע את רצונותיו), אם אנחנו מנחשים את הרצונות שלו כל הזמן (מבלי לתת לו את ההזדמנות ללמוד להביע אותם בבירור) – אנו שוללים מהילד את ההזדמנות ללמוד לתקשר. אנחנו נגרום נזק לילד אם לא נעשה כלום. הילד זקוק למעשים אקטיביים מאיתנו על מנת ללמוד משהו. לדוגמה, אם אנחנו לא נותנים לילד הכל בבת אחת, ולא מנחשים מראש את כל כוונותיו, אנו נותנים לו הזדמנות ללמוד איך לבטא את כוונותיו.
——————————-
5. הקשר בין המילה לבין האובייקט
מהן מילים? איך ללמד ילד לדבר? בסרט יש קטע בלתי נשכח ליד משאבת המיד, הרגע שבו קרה נס, ולראשונה הלן קישרה בין המילה לבין האובייקט. היא כבר מזמן ידעה לבצע בחיקוי את סימני הידיים, ידעה בעל פה רצפים של תנועות, אבל לא ייחסה להם חשיבות, לא חיברה בין הסימנים לבין החפצים או הפעולות. כפי שהגדיר את זה אחיה: "כמו קוף". האח האמין שלהלן לקות קוגניטיבית ושהיא לא תצליח להבין איך לתקשר (דרך אגב, גם אם הייתה לה לקות קוגניטיבית, זו בכלל לא סיבה לא ללמד אותה לתקשר!).
הרגע עם המים מוצג בסרט בצורה מודגשת מאוד – המים הקרים והנעימים זרמו באצבעותיה של הלן, המורה הראתה את סימן ה"מים" בפעם המיליון. ופתאום הלן קלטה את זה! היא הבינה סוף סוף שלרצף הסימנים יש משמעות – הדבר הקר והנעים שזורם על הידיים שלה והיא יכולה לשתות את זה. זו היתה ההתחלה של כל הדברים האחרים. הלן הבינה את העיקרון והחלה לשייך מילים לחפצים, ואחר כך לפעולות, וכו ', ולאחר מכן הפכה לסופרת ואשת ציבור, כפי שאמרתי, google .
הנס קרה הודות לרגשות שהיו להלן באותו רגע. המים האלה לא היו משהו משעמם וחסר משמעות שהוטל עליה… המים היו מוחשיים, מעניינים, חשובים, לכן התקשרו סוף סוף למילה.
——————————-
6. "כמה פעמים צריך לחזור על זה??"
בסרט, אמא של הלן שאלה את אנני המורה, "מתי הלן תלמד?" אנני השיבה שאולי תזדקק למיליון חזרות על כל סימן. והיא הציעה ללמד את אמה של הלן את הסימנים האלה. "אז האחראיות של כל אחת מאיתנו תהיה חצי מיליון". ישנם ילדים שלומדים מהר. ויש כאלה שצריכים המון המון חזרות על כל מילה לפני שמצליחים להשתמש במילה. משמעות הדבר היא שאם נלמד ילד לתקשר באמצעי תקשורת חלופיים (מחוות, תמונות, אפליקציות באייפד), אל לנו לצפות שהילד יתחיל להשתמש בזה באופן מיידי. לכן, חשוב לערב בתהליך כמה שיותר אנשים בסביבת הילד, כדי שישתמשו באמצעי התת"ח וילמדו את הילד לעשות את זה.
——————————-
7. גבולות
אנני הציבה את הגבולות להלן באופן פיזי, לעיתים באכזריות (אם מסתכלים על זה מנקודת מבט המודרנית שלנו). אבל היא עשתה כמיטב יכולתה, והשיגה תוצאות טובות בהרבה מהוריה של הלן, שלא הציבו לה גבולות בכלל. אני ממש לא בעד שיטות התנהגותיות בצורה שבה הן מוצגות בסרט. אבל קודם כל, בתקופה ההיא ובמצב בו הלן הייתה – לא הייתה לאנני ברירה אחרת. בנוסף, "טוב לב" של הוריה של הלן, שהרגישו כלפיה, אינו באמת טוב לב. זה בעצם רחמים. רחמים שלא מקדמים. ואנני החליפה רחמים באמונה. אמונה בהלן וביכולות שלה. היא האמינה שהלן מסוגלת לתקשר ולהיות עצמאית ופעילה בחיים שלה. שהיא מסוגלת להתפתח ולהיות חלק מהחברה, שמסוגלת לעמוד בחוקים וגבולות שהחברה מציבה. באמונה שלה ביכולות של הלן אני רואה המון טוב לב ואהבה (על אף העובדה שאנני הציבה גבולות לעיתים בצורה אכזרית עד שהלן למדה כללי התנהגות בסיסיים).
——————————-
8. גבולות והתנהגות זה נורא חשוב, אבל זה לא הכל.
כפי שאנני אמרה: "אין טעם לצייתנות שלה, אם היא לא מבינה מה היא עושה".
כדי להיות בן אדם במלוא מובן המילה, הלן הייתה חייבת ללמוד, ראשית, לעמוד בגבולות. ושנית, לתקשר באמצעי תקשורת כלשהו. שני הדברים האלה חשובים באותה מידה.
——————————-
9. אינטראקציה בין המטפל / המורה לבין ההורים
הסרט מראה עד כמה הדבר מורכב לפעמים. וכיצד בסופו של דבר ההצלחה מושגת רק כאשר הורים והמטפלים / המחנכים מגיעים להבנה משותפת ומטרות משותפות.
אני מאוד ממליצה לראות את הסרט הזה!
