ילד עם אוטיזם לא מדבר, האם נתמקד בתחום התקשורת או בתחום השפה?

אני רוצה לספר, למה לדעתי בהרבה מקרים העבודה עם ילד עם אוטיזם צריכה להתמקד בתחום התקשורת ולאו דווקא בתחום השפה והדיבור. לא "לגרום לו לדבר", אלא לעזור לו לשפר את היכולת התקשורתית. הרי שפה זה רק אמצעי לתקשורת. בלי תקשורת אין טעם בשפה. דוגמא: ילד שמספר בעל פה סיפורים שלמים, אבל אינו פונה למבוגרים וילדים שנמצאים בסביבתו, לא יכול להשתתף בדו-שיח, לא מצליח לתקשר עם הוריו, לא מצליח לשחק עם בני גילו… זו לא בעית שפה. זו בעית תקשורת. ואפילו אם לילד הזה יש גם בעיות שפה (אוצר מילים לא מספיק רחב, המשפטים לא מספיק תקינים), אלה הם לא התחומים שצריך לעבוד עליהם בעדיפות ראשונה. הרי כדי שהילד (והוריו) יחיו חיים מאושרים יותר, הרבה יותר חשוב שהילד יוכל לתקשר (לאו דווקא במילים, דרך אגב). שיוכל לבקש את מה שהוא צריך, לשאול שאלה, לענות, לחלוק את רגשותיו, להיענות בשמחה לאחרים, לשחק ביחד עם מישהו ולא רק לבד וכו'. זה הרבה יותר משפיע על איכות החיים, מאשר הצורה התחבירית של המשפטים שהילד מפיק. 
———————————
תקשורת, כמו כל תחום התפתחות, מתפתחת מהלידה ובמהלך שנות הילדות, ויש בהתפתחות התקשורת שלבים ברורים שאתאר אותם בקצרה בפוסט זה. התיאור מבוסס על גישת DIR (קישור למאמר בסוף הפוסט). 
לא אציין גילאים בהם ילד משיג כל שלב ושלב. כאשר ילד מתפתח באופן טיפוסי, הוא עובר את השלבים האלה בצורה כל כך טבעית וחלקה, שהמבוגרים בסביבתו לרוב אינם מודעים לכך שיש שלבים (מבחינתם תינוק שלא מדבר פשוט הופך לילד שמדבר, בלי המון שלבים באמצע :)). לעומת זאת כאשר מדובר בילדים שנמצאים על הרצף האוטיסטי, לרוב הם צריכים עזרה כדי להתקדם בשלבי התפתחות התקשורת. ופחות חשוב בן כמה הילד, אם לדוגמא מבחינת התקשורת הוא נמצא בשלב הראשון, צריך לעזור לו להתקדם לשלב השני וכך הלאה. אין אפשרות לדלג על שלבים ו"פשוט ללמד את הילד לדבר" (כי כתוצאה מכך הילד יכול להפוך לוורבלי, אבל יהיה לו קושי להשתמש בשפה עבור תקשורת, למשל הוא פשוט יפיק משפטים תבנתיים שנלמדו בעל פה).
———————————
והנה השלבים:
1. קשב משותף
הילד מסתכל על אובייקט כלשהו (צעצוע, אוכל, כל דבר חי או דומם) ביחד עם בן אדם אחר. לא רק מסתכל על החפץ בנפרד ועל בן אדם בנפרד, אלא גם מסתכל עליהם ביחד (ומעביר את הקשב מחפץ לבן אדם). לדוגמא מבוגר וילד יחד משחקים בצעצוע. כדי לעזור לילד להתקדם לשלב הזה, כדאי להצטרף לילד ולעסוק בפעילות שבה הוא עסוק. אפילו אם הילד פשוט מסובב את הגלגלים של האוטו. תתחילו בלסובב את הגלגלים של האוטו יחד איתו.
———————————
2. הדדיות
הילד לומד לתקשר באופן הדדי. הדדיות בתקשורת מאופיינת ב"מעגלי תקשורת". המעגל התקשורתי לא חייב להיות במילים, אלה יכולים להיות ג'סטות, מבטים, תנועות, קולות. לדוגמא, מבוגר מראה לילד אוטו צעצוע, הילד מסתכל על המבוגר ועל האוטו, לוקח את האוטו. מסיע את האוטו, אומר "ביפ ביפ", המבוגר חוזר אחריו: "ביפ ביפ", הילד מחייך. זו תקשורת. אפשר לעבוד על כך, שקטעי דו-שיח כאלה לא יגמרו מהר , אלא ימשיכו למשך זמן ארוך יותר ויהפכו להיות יותר מגוונים ומפותחים. לשם כך מומלץ לחפש משחק או פעילות מהנה עבור ילד, להצטרף לילד במשחק או פעילות ולתקשר איתו, ליזום מעגלי תקשורת ולהגיב לכל נסיון של הילד לתקשר. לנסות לתת משמעות לכל דבר שהילד עושה (קולות, תנועות, מבטים, חלקי מילים), להגיב לכל דבר שהילד עושה כאילו זה היה נסיון לתקשר. 
———————————
3. תקשורת משמעותית דו-כיוונית
הילד מתקדם ביכולת שלו לתקשר. מספר מעגלי התקשורת בהם הוא משתתף גדל. התקשורת בין מבוגר וילד נעשית מורכבת יותר, הילד לומד ליזום תקשורת בדרכים שונות (לדוגמא להראות מה הוא רוצה, למשוך את המבוגר למשחק, להשפיע על מעשיו). הוא לומד להגיב בדרכים שונות לפניות של המבוגר. בשלב הזה המבוגרים פחות צריכים לנחש מה הילד רוצה. בשלב הקודם הכוונות של הילד היו ניתנות לפרשנות ברמה של ניחוש (ובדרך כלל רק אנשים שמאוד קרובים אליו, לדוגמא הוריו, הבינו את כוונותיו). לעומת זאת בשלב הזה לילד יש כבר דרכים להביע את כוונותיו בצורה ברורה יותר. 
———————————
4. מחוות מורכבות לפתירת בעיות – תקשורת מורכבת
בשלב הזה הילד יכול להביע את כוונותיו בעזרת רצף מורכב של פעולות, קולות, ג'סטות וכו'. למשל, כדי להשיג אוכל שנמצא במקרר, הילד יכול לגשת לאבא, להראות לו בעזרת קולות שהוא צריך משהו, להגיע למקרר ולהצביע על מה שהוא רוצה. דו-שיח לא מילולי בין הילד לבין המבוגרים בשלב הזה מהווה בסיס להתפתחות השפה.
———————————
5. שימוש בסמלים / ייצוג, הבעה של רעיונות רגשיים
בשלב הזה הילד משחק משחקים סימבוליים, משחקי תפקידים, משתמש ברעיונות שונים ובתבניות התנהגות ומשחק שנלמדו, כמו כן הוא מיצר רעיונות מקוריים משלו. המשחקים יכולים להיות בנושאים יומיומיים (כגון האכלה של בובות והשכבתן לישון), ובהמשך מתפתחת גם יכולת להמציא, לשחק לפי עלילה של סרט מצויר וכו'. הילד מביע רגשות שונים בחיי היום יום ובמשחק. הוא משתתף בדו-שיח מורכב עם הסובבים (כמו בשלב הקודם) ובהדרגה לומד לקרוא לכל הדברים האלה (חפצים, ארועים, רגשות וכו') בשמות. כלומר להשתמש בשפה עבור תקשורת. אחת הדרכים היעילות לעזור לילד בשלב הזה בהתפתחות התקשורתית והשפתית – משחק תפקידים שבו המבוגר מגלם תפקיד במשחק (ולא צופה מהצד). לא צריך לתת לילד הוראות במה לשחק ואיך לשחק. במקום זאת כדאי להיות שותף פעיל במשחק. ולתמוך בכל רעיון של הילד כי במשחק הכל אפשרי והכל יכול לקרות. חשוב מאוד לתמוך ביכולת היצירתיות והדמיון של הילד. יצירתיות חשובה גם לשימוש בשפה, הרי אנחנו לא רוצים שהילד ישתמש רק במשפטים תבנתיים שנלמדו בעל פה.
———————————
6. גישור בין רעיונות וחשיבה מופשטת
המשחקים של הילד הופכים להיות מורכבים יותר, בנוסף הוא חושב בצורה הגיונית, שואל שאלות ועונה עליהן, מסיק מסקנות, מתווכח, בוחר, מנהל דיונים (לדוגמא במשחק – במה נשחק, מי יגלם איזה תפקיד, לאן הגיבורים הולכים, למה, מי יהיה ראשון וכך הלאה). הוא מבין בצורה הרבה יותר טובה רגשות וכוונות של אחרים, מתחיל להבין מושגים מורכבים של זמן ומקום, לפעמים יכול אפילו לנבא את רגשותיו (לדוגמא "אם אמא תלך, אני אבהל") וכך הלאה. כל ההתפתחות הזאת בתחום הקוגניטיבי והתקשורתי מלווית בהתפתחות השפה. הילד לומד להשתמש במבנים שפתיים מורכבים יותר כדי להביע את עולם התוכן המורכב שלו. בשלב הזה אפשר לנהל עם הילד דיונים על סיבות ומניעים, למה אנחנו עושים ככה ולא אחרת, באילו מקרים משהו מותר ובאילו אסור ולמה, מה מרגיש הורה, ילד, גיבור בסיפור וכו'. כל השיחות האלה עוזרות מאוד בהתפתחות התקשורת והשפה. 
(יש עוד שלבים אבל אעצור כאן)
———————————
אני מקווה שהפוסט עוזר להבין מה הם שלבי התפתחות התקשורת ובאיזה אופן השלבים האלה מהווים בסיס להתפתחות השפה. ואיך אנחנו יכולים לעזור לילד להתקדם בשלבי התפתחות התקשורת. וגם, למה "פשוט ללמד את הילד להגיד מילים ומשפטים" בדרך כלל אינה מטרה כל כך מוצלחת כשמדובר בילדים על הרצף האוטיסטי. 
———————————–
http://www.icdl.com/DIR/fedcs

Longtin, S., & Gerber, S. (2008). Contemporary perspectives on facilitating language acquisition for children on the autistic spectrum: engaging the parent and the child. Journal of Developmental Processes, 3(1), 38-52.