מה חשוב כאשר עובדים עם ילדים על הספקטרום האוטיסטי?
מה התחומים שחשוב מאוד להתייחס אליהם, כאשר עובדים עם ילדים על הספקטרום האוטיסטי?
1. שלבי התפתחות (משותפים לכל הילדים בעולם)
השלב הראשון: התינוק לומד להיות רגוע, מווסת ופנוי לתקשורת. אצל תינוקות עם התפתחות טיפוסית השלב מתחיל בגיל 0-3 חודשים.
השלב השני: התפתחות ביטויי אינטימיות וקשר חם עם ההורים (גיל 2-5 חודשים בהתפתחות טיפוסית)
השלב השלישי: תקשורת דו כיוונית. הילד לומד לתקשר, להביע רגשות וכוונות באמצעות קולות ומחוות (גיל 4-10 חודשים בהתפתחות טיפוסית)
השלב הרביעי: השתתפות ברצפים ארוכים של מעגלי תקשורת, פתרון בעיות משותף (גיל 10-18 חודשים בהתפתחות טיפוסית)
השלב החמישי: זהו השלב בו הילדים מתחילים להשתמש במילים עבור תקשורת, לשחק משחקים סימבוליים, ליצור רעיונות וכו' (גיל 18-30 חודשים בהתפתחות טיפוסית)
יש עוד שלבים, אתאר אותם בפוסט אחר.
———————–
2. המאפיינים הייחודיים של כל ילד.
לדוגמא, כיצד הילד מעבד מידע חושי. האופן שבו הוא מגיב לתחושות שונות. כל ילד הוא שונה מהבחינה הזאת.
יש ילדים שמבינים טוב מידע שמועבר בערוץ השמיעתי (שפה דבורה). ויש כאלה שצריכים שיציגו להם את המידע ושיתקשרו איתם בצורה ויזואלית (לדוגמא באמצעות תמונות).
יש ילדים שחווים מגע קל כאילו קיבלו מכה חזקה. ויש כאלה הזקוקים למגע עמוק וחזק כדי להרגיש משהו.
יש ילדים שזקוקים לגירוי מסוים כדי להיות רגועים (לדוגמא צריכים להסתובב או לנפנף בידיים).
קיים שוני אינדיבידואלי בין הילדים ואנחנו חייבים להתיחס לזה.
———————–
3. מערכות היחסים.
ההתפתחות החשובה ביותר של הילד לא מתרחשת כאשר הוא מבצע תרגילים ליד השולחן, או כאשר הוא משחק לבד עם צעצועים.
ההתפתחות החשובה ביותר מתרחשת כאשר הילד מתקשר עם האנשים הקרובים. האנשים שלילד יש קשר איתם, מערכת יחסים חמה וקרובה.
באמצעות תקשורת (שכוללת רגש) עם אנשים (שהילד נמצא בקשר חם איתם) מתקדם הילד בשלבי ההתפתחות.
———————–
אלה מכם שמכירים את גישת ה- DIR כבר הבינו שבעצם תיארתי את שלושת היסודות של הגישה:
D – developmental stages
I – individual differences
R – relationships
אבל לדעתי, לא חייבים להיות מומחים ב- DIR על מנת ליישם את העקרונות האלה בעבודה עם ילדים על הספקטרום האוטיסטי.
ולמעשה, זה מתאים לעבודה עם כל הילדים, לא רק אוטיסטים.
אפשר לעבוד עם הילדים על השטיח, וכמובן אפשר גם לעבוד ליד השולחן. כן, לפעמים דווקא ליד השולחן מתרחשת התקשורת הכי טבעית והכי טובה עם ילד, כי הילדים הם שונים!
אפשר לקרוא לגישות ולשיטות בהן אנו משתמשים בשמות שונים. בימינו ההגדרות כבר לא חד-משמעיות כמו פעם. השיטות משתנות, מתגמשות, אנשי המקצוע משלבים בין הגישות השונות. יש המון דיונים וויכוחים על זה ברחבי האינטרנט (לדוגמא, על מה זה בעצם שיטת ה-ABA שיכולה להיראות היום מאוד שונה כתלות באנשי המקצוע שמיישמים את השיטה).
אם המטפל מתיחס בשיטת ההתערבות שלו לשלבי ההתפתחות, אם הוא לוקח בחשבון את המאפיינים הייחודיים של כל ילד, ואם עבודתו עם הילד מבוססת על תקשורת ויחסים חמים, סביר להניח שמטפל כזה יעזור לילד.
זה מה שמתכוונים כאשר אומרים שהעיקר הוא לא השיטה, אלא הבן אדם שמיישם אותה.
———————-
להלן כמה דוגמאות של מצבים בהם העקרונות החשובים האלה אינם נלקחים בחשבון:
1. המטפל מלמד את הילד לדבר (להגיד מילים). אבל הילד עדיין אינו מבטא כוונות תקשורתיות מגוונות באמצעות קולות או ג'סטות, עדיין אינו מצליח להיות בקשב משותף ולשחק יחד עם מבוגר וכו'. כלומר, המטפל עובד עם הילד על יכולות שנרכשות בשלב 5 בהתפתחות טיפוסית. אבל הילד עדיין לא רכש את הבסיס! (כלומר את היכולות שנרכשות בשלבים הקודמים).
זה לא אומר שלא צריך ללמד את הילד להשתמש במילים. אבל הכי חשוב – לבנות את הבסיס, את היסודות לכל ההתפתחות. אחרת זה כמו ליצור גג לבניין שעדיין לא נבנה.
2. מלמדים את הילד לשבת ליד שולחן ולבצע משימות. אבל מדובר בילד שקשה לו מאוד לשבת. אם המטפל פשוט יתעקש שהילד יישב (מבלי לנסות להבין את הסיבה לקושי) – סביר להניח שזה לא יהיה יעיל. אולי הילד הזה צריך כיסא אחר או כרית מיוחדת? אולי הוא צריך לקום כל 5 דקות ולרוץ במעגלים בחדר? אולי זקוק לעיסוי בכפות הרגליים על מנת שיצליח להיות רגוע ומווסת ולשבת על הכיסא? אם אנחנו לא לוקחים בחשבון את המאפיינים הייחודיים של ילד, ומסתכלים רק על ההתנהגות הגלויה,יהיה קשה מאוד לעזור לילד.
3. הילד עדיין לא רכש את היכולת להתיחס לאנשים הקרובים ולתקשר איתם באופן חם ואוהב. אבל במקום לעבוד על יכולת זו, עובדים עם הילד על מיומנויות ספציפיות (לדוגמא מלמדים אותו לדבר). זה עלול להיות לא יעיל ובמקרים מסוימים עלול אפילו להזיק.
אז מה, זה לא חשוב ללמד את הילד מיומנויות ספציפיות? להשתמש בשירותים, לשבת ליד השולחן, לדבר מילים, להשתמש בתקשורת חלופית, להרכיב פאזל … כל אלה הן מיומנויות חשובות וצריך ללמד אותן, כמובן.
אבל זה לא צריך להיות אחד על חשבון השני! התרגול והלמידה של המיומנויות לא צריך להיות *במקום* למידת התקשורת. התקשורת נלמדת בתוך אינטרקציות משמעותיות ובתוך יחסים. אסור לוותר על הדבר החשוב הזה ורק ללמד מיומנויות ספציפיות במקום.
———————–
הפוסט מבוסס באופן חלקי על הספר "טיפול באוטיזם" של סטנלי גרינספאן וסרינה וידר.
