לעבוד עם הילד על שיפור התקשורת – לאו דווקא ליד שולחן
"מה, את אמא של יוסי?" (יוסי – שם בדוי ) שאלו אותי הילדים בגן חובה. הגעתי לשם פעם בשבוע לעבוד עם ילד עם אוטיזם שמשולב בגן.
"לא, אני לא אמא שלו. "
"אז למה את משחקת איתו?"
"כי אני באה פעם בשבוע לעבוד עם יוסי. לשחק איתו, ללמד אותו כל מיני דברים"
"אבל את אמא או ילדה?"
"אני אמא… אבל לא של יוסי…"
"אז למה את יושבת על הרצפה?? מבוגרים לא יושבים על הרצפה!"
זה השיקוף שקיבלתי מהילדים ? והם צודקים, העבודה שלי הרבה פעמים נראית כאילו אני פשוט משחקת עם הילד.
גם הורים של הילדים הרבה פעמים מספרים על התנסות קודמת עם קלינאית תקשורת : "היא לא עבדה עם הילד, היא רק שיחקה איתו".
אז אני רוצה לספר לכם, שהעבודה על מטרות התקשורת והשפה לו דווקא נעשית דרך מטלות מובנות ליד שולחן. בהרבה מקרים "הגישה הטבעית" היא יותר יעילה. במיוחד כשעובדים עם ילד על תקשורת, ו/או על שימוש בשפה בסיטואציות יומיומיות. אני אספר יותר על הגישה הטבעית בפוסט אחר.
ויכול להיות גם להפך, שהגישה הדידאקטית, המסודרת, ליד שולחן היא יותר מתאימה. ולפעמים הכי טוב הוא השילוב בין הגישות. חשוב להתאים את הגישה לילד, ולא את הילד לגישה ?
הורים יקרים! מאוד מאוד כדאי לכם לשאול שאלות. תשאלו את הקלינאית (אם לא קיבלתם הסבר ממנה ) למה היא בעצם "רק משחקת" עם הילד. מה המטרות שהיא עובדת עליהן? למה דווקא המטרות האלה? ולמה דווקא בדרך הזאת, ולא בדרך אחרת שנראית לכם מתאימה יותר? כמה שתהיו יותר מעורבים בתהליך הטיפול, כך הטיפול יהיה יותר יעיל.
